אני לא יכול ללכת – אבל אני יכול לעוף
זה היה כמו חלום. מצלמת קולנוע 16 מ"מ על הכתף ואני מצלם את הסרט הדוקומנטרי הראשון של חיי. השנה 1973 ואני סטודנט צעיר לצילום בלונדון, מתעד את קבצני שכונת אילינג. מחר יום כיפור. אני צם בפעם הראשונה בחיי ומתפלל בדבקות בלתי מוסברת בבית הכנסת הגדול בשכונת ווסט-האמסטד. בשעות אחה"צ עובר רחש בקרב קהל המתפללים – מלחמה פרצה בישראל.
חזרתי הביתה. קיבלתי פיקוד על מחלקה של לוחמים צעירים בסיירת חרוב. ביומה האחרון של המלחמה, בקרב על העיר סואץ, נהרגו 16 מחיילי המחלקה שלי. אני נפצעתי בעמוד השדרה ושותקתי בפלג גופי התחתון. שני החיילים הנותרים לקו בהלם קרב. לפתע הבנתי שקיבלתי את חיי במתנה. שמכאן ואילך אסור לי לבזבז אותם, שאני חייב לחיות חיים מלאי משמעות. הבטחתי לעצמי שאני יוצא מהשיקום על הרגליים וחוזר ללונדון לממש את חלום חיי, להיות צלם קולנוע. מאחורי גבי צחקו ולעגו, "הוא לא מחובר למציאות, הוא לא שפוי, כשיתפקח הוא יבין שיישאר משותק לכל החיים ואז הוא יתרסק". ואז, פונה אלי פרופ' רוזין, מנהל מחלקת השיקום ואומר לי בקול מהוסס, "יואל, לצערי לא תוכל ללכת יותר... ". "אז אתחיל לעוף..." עניתי מבלי להתמהמה. הוא פתח לעברי זוג עיניים משתוממות. "במקום שבו הרפואה מרימה ידיים, שם כנראה מתחילה רוח האדם", לחשתי לו. רוזין חיבק אותי ממושכות ואמר, "אני יותר ממסכים אתך...".
כמו שקורה לפעמים בסיפורי האגדות, המחשבות יוצרות מציאות חדשה והנבואה מגשימה עצמה... נעמדתי על רגליי ויצאתי לחיים.
חזרה לחיים – יש לי מגבלה אבל אני לא מוגבל
כחצי שנה לאחר הפציעה אני פוסע צעדים ראשונים בחזרה לחיים... אמנם אני נושא עמי מגבלה חדשה, אבל אני בוחר לא להגביל את עצמי בכלל... החלטתי להמשיך לחיות כמו כולם ולא להסתגר במועדוני נכים ומרכזי שיקום. החלטתי לא לוותר על חלום הקולנוע. המשכתי את לימודי הקולנוע והפעם באונ' ת"א. במקביל בחנתי את גבולות היכולת החדשים שלי. ניסיתי כל ספורט אתגרי קיים. ומה גיליתי? שאין גבולות. שהגבול היחיד נמצא בראש. גיליתי שהספורט האתגרי מחזק את הביטחון והדימוי העצמי של האדם. שנכים יכולים לעשות ספורט אתגרי עם חברים ומשפחה בטבע, כמו כולם. הזדמנות להראות לחברה שגם אנחנו מסוגלים לעשות הכל, כמו כולם... גיליתי שהכל אפשרי.
עמותת אתגרים – יוצרים את הבלתי אפשרי
אם הייתם אומרים לי לאחר הפציעה, שלמרות המגבלה אוכל לגלוש סקי שלג, הייתי ממליץ לכם ללכת לבדיקה פסיכיאטרית. אבל זה קרה וזה היה אמיתי. חברי, עו"ד נחום (חומי) פריטל, חזר מלימודים בארה"ב, שם נחשף לאנשים עם מגבלות קשות הגולשים בסקי שלג. בחורף 1994, ביחד עם אבי לוי, מדריך סקי שלג קטוע רגל, ארגנו קבוצת משותקים על כיסאות גלגלים לקורס סקי שלג במדרונות השלג של עיירת הסקי "פוגן" באוסטריה. זו הייתה תחושה אדירה שלא דומה לשום דבר אחר שעשינו קודם. אנחנו המשותקים, בדרך כלל אנשים כבדים, איטיים ופתאום הרגשנו שצומחות לנו כנפיים. התחלתי לעוף על משטחי השלג, מרחף במהירות אדירה לועג לכוח המשיכה, רוקד כמו רקדן בלט. אין לי ספק שזו אחת המתנות היפות שקיבלתי בימי חיי.
את המנגינה הזאת אי אפשר היה להפסיק. חזרנו הביתה מלאי התלהבות. הצענו ליו"ר ארגון נכי צה"ל להרים את הכפפה ולפתוח חוג סקי שלג בארגון. היינו בטוחים שיפרשו בפנינו שטיח אדום, שיחבקו אותנו בחום. זה לא קרה. לפתע הבנו שמעתה אנחנו צריכים לקחת אחריות ישירה על החיים שלנו. לא עוד יכתיבו לנו איך להשתקם, איך לחיות.
בינואר 1995 גיבשנו קבוצה של חברים מחויבים לדרך, וביחד הקמנו את עמותת אתגרים - ארגון ראשוני וחלוצי, שאין לו אח ורע בעולם כולו, אשר פיתח לראשונה בעולם את ענפי הספורט האתגרי ככלי שיקומי להעצמה של אנשים עם מגבלות. המפגש עם איתני הטבע ואתגריו, מזמן למשתתף, חיבור אל היכולות, העוצמות, ואל חווית המסוגלות שלו. המטרתה העיקרית של העמותה היא לאפשר לאנשים עם מגבלות למצות ולהרחיב את יכולותיהם בכל תחומי החיים, ולשלבם בקהילה. בזכות עמותת אתגרים שב החיוך אל פניהם של אלה אשר לא שפר גורלם, ושבה התקווה לליבם להשתלב ולהיות חלק מהחברה.
חומי היה ה"פוליטרוק" שהתווה את האידיאולוגיה. תוך זמן קצר, ההצלחה עם הבוגרים הייתה מדהימה. רצינו להרחיב את פעילות הבוגרים לילדים ונוער. כשנה לאחר הקמת העמותה, רתמתי את איש החינוך, מיכה שלוי, חברי מהצבא, שהקים והנהיג את אגף הילדים והנוער באתגרים. התורה החינוכית שיקומית ופעילויות הרצף המושתתות עליה - יצרו מהפכה בתפיסה ובגישה השיקומית לאנשים עם מגבלות בארץ ובעולם.
עמותת אתגרים זה בית בו מממשים חלומות
אתגרים זה בית בו אנחנו מאפשרים לאנשים עם מגבלות לחלום ולממש את החלומות שלהם. אתגרים חוללה שינוי חברתי בעמדות של החברה כלפי ציבור הנכים וכן של הנכים כלפי עצמם, פרצה דרך וגבולות והפכה את הבלתי אפשרי לאפשרי. מדובר במהפכה בתפיסה השיקומית של אנשים עם מגבלות והתורה האתגרית נלמדת כיום במדינות רבות מעבר לים. מאז הרוח רק נושבת ומתעצמת ואנו, כבר מעל עשרים שנה, אנשי אתגרים, אנשים עם יותר נפש מגוף, חושפים בפני החברה את החלק הבריא שלנו ולא את הצלקות. אך ובעיקר, אנחנו מעניקים לחברה את המסר החשוב", גם אתם יכולים, גם אתם מסוגלים !
יואל שרון, מייסד עמותת אתגרים
