הספינה שטה – רשמי מסע ליוון

מאת יואב בן-דוד

רשמי מסע ההפלגה ליוון של הספינה שטה – קהילה שיקומית בניהול עצמי

עונת ההפלגות הגיעה והספינה שטה יצאה להפלגה ארוכה לאיי יוון.

 

כבר בחודש מרץ התחלנו להכין את הסירות ואת הצוות להפלגה. ישיבה על ספרים, מפות ואתרי אינטרנט הולידה מסלול מעניין בן שלושה שבועות. במקביל הוכנו הסירות עד לפרטים הקטנים ביותר. הציוד נבדק ורוענן, מערכות טופלו והוכנו. למסע נרשמו 12 חברים שהתחלקו לשני צוותים. לאחר חודשיים מפרכים של הכנות יצאנו סוף סוף לדרך.

 

המסע החל בחציית האגן המזרחי לכיוון האי הקסום קסטלוריזו. 58 שעות בים מאפשרות זמן פנוי רב לצלילה פנימה לתוך מרחב רגוע חסר זמן.

 

מדי פעם חולפת אוניה באופק האין-סופי, ורעשי המים, שמפלחת הסירה, מלווים כרקע קבוע. רק המטרונום של שגרת ההפלגה: משמרות, בישול, תחזוקה וניקיון, שומר על המסגרת. כמובן שתפיסת דג מפיחה חיים והתרגשות, שלא לדבר על תזונה מלאת אומגה שלוש.

 

ביום האחרון של החציה חלה תקלה בטעינת החשמל בסירה רימון, ונאלצנו לכבות מערכות ולהוליך את הסירה ידנית, וכך נכנסנו לקסטלוריזו לקראת ערב. למרבה הפלא, בכיכר הכפר, מול רציף העגינה, ראינו את חברנו הוותיק "חיים". זהו ניקוס הדייג קטוע האצבע ואוהד ישראל, שקיבל מאתנו את השם חיים. חיים נחלץ מיד לעזרה, ועוד לפני שקיבלנו חותמת בדרכון לכניסה ליוון, כבר תוקנה התקלה (שופץ אלטרנטור) וחזרנו לעניינים.

 

התעכבות בקסטלו הניבה טיולים בנופיו עוצרי הנשימה של האי

 

שייט ביוון מוכתב בעיקרו על-ידי מזג האוויר, שבסוף עונת המעבר די הפכפך. התעכבות בת יומיים בקסטלו, בציפייה שהים יירגע, הניבה טיולים בנופיו עוצרי הנשימה של האי ורחצה במים הקרירים. יצאנו לדרך בכוחות מחודשים והפלגה ארוכה של 32 שעות הביאה אותנו ללב קבוצת האיים הנקראת דודקאנס.

 

זרקנו עוגן במפרץ חביב באי לרוס (קסירוקמפוס). ללא דיחוי ניפחנו את סירת השירות והתחלנו שירות הסעות לחוף וחזרה. חצי יום ולילה חלפו בנעימים, ועם שחר יצאנו לדרך. החרטום לכיוון האי ליפסי, כשאנחנו בתחרות עם מזג האוויר עד שניאלץ לעצור לחניית ביניים נוספת. מוסכם על כל הצוות שהדבר היחידי הטוב באי סחוף הרוחות הזה זו הקונדיטוריה שבפינת המעגן, מזל שהעוגן שלנו איכותי ואוחז היטב.

 

שינוי כיוון הוביל לבילוי לא צפוי בפטמוס

 

שוב יציאה עם שחר. הפעם במטרה להגיע לאי איקריה. הרוח והים החלו לעלות מוקדם מהצפוי. מכיוון שכל הסימנים הראו לים שמתפתח לבופור 6 – כלומר גלים של עד 2.5 מטר ורוח עד כ-30 קשר, קיבלנו החלטה זריזה לא להילחם בים ושינינו כיוון.

 

הפלגנו במהירות עם הרוח לאי פטמוס שנמצא ליד. כך קרה שבאורח בלתי צפוי בילינו את היומיים הבאים בפטמוס. יצאנו במעלה ההר לביקור באתר המורשת העולמי של אונסקו: המערה שבה כתב יוחנן בן זבדי, האחרון מ-12 השליחים של ישו, את הבשורה על פי יוחנן בשנת 95' לספירה.

 

 

בעודנו צועדים לאורך הכביש המתפתל, הופיעה בשביל היוצא מן היער נזירה שכיוונה אותנו לשביל הצליינים שמקצר את העלייה. לאחר ביקור במערה המשכנו לטפס עד לתחנות הרוח ולמנזר הענק שבראש ההר. פטמוס המשיכה להפתיע אותנו והסתבר לנו שיש גם חיי לילה עכשוויים באי. כך גם צעירי הצוות זכו לבילוי לטעמם.

 

בדיקת תחזיות הראתה לנו חלון הזדמנויות להמשך המסלול המתוכנן לאי אמורגוס תוך מעקף קל לאי לבידה, שהוא נקודה בלבו של הים האגאי. לקראת צהריים, כשהרוח החלה לרדת, יצאנו מהעיירה לכיוון מפרץ סטברוס בדרום האי פטמוס. נקודת זינוק שממנה נצא למחרת מוקדם. זכינו ללילה שקט על עוגן במפרץ שהיה ריק מסירות ואפשר היה לשמוע את השקט שהופר רק  עם קריאת התרנגול מהבית בקצה המפרץ.

 

הנזיר שזכר את התמרים מארץ הקודש

 

באור ראשון, לאחר קריאת התרנגול והקפה, הרמנו עוגן ויצאנו להפלגה של כארבע שעות לאי לביטה. זרמנו עם הרוח החזקה ונכנסנו מוקדם למפרץ בלביטה. זה אי קטנטן שמאוכלס בשלושה אנשים והמון עזים. יש במפרץ מצופים מעוגנים לקרקע ואליהם נקשרים תמורת 7 יורו ללילה שאותם יאסוף האחראי לקראת הערב. לילה שקט שבמהלכו שככה הרוח הוביל ליציאה עם זריחה לכיוון האי אמורגוס.

אמורגוס הוא אי דרמטי שרובו מצוקי ענק שנוחתים לים בגווני הטורקיז. כשמתקרבים לאי ממזרח, ניתן לראות כבר ממרחק של כשלושים מייל את הכתם הלבן שהוא מנזר דבוק למצוק ושביל מפותל של מדרגות מוביל לפתחו. המנזר נבנה בהדרכת נזירים שהגיעו מואדי קלט, ומהווה אטרקציה מרכזית באי. שכרנו רכבים אצל סטפן ידידנו מהפלגות קודמות ויצאנו לתור את האי. לעת ערב ביקרנו בראש ההר בכפר חורה הציורי, ולא נשכח את פיצה ארבע הגבינות המפורסמת. טיפוס במעלה המדרגות הביא אותנו אל המנזר שתלוי בין שמיים לים.

 

באורח פלא, הנזיר המארח זכר אותנו מביקורנו בשנת 2018 בזכות תמרים מעמק הירדן שהבאנו לו מארץ הקודש. חתמנו את הטיול במפרץ מהמם בדרום האי, בתקווה לעגון שם ללילה מתישהו.

 

תוכניתנו לצאת מוקדם למחרת לאי המסיבות איוס נקטעה עקב תקלה טכנית בגיר של ה"רימון", שהחל לדפוק ולא איפשר יציאה. תוך כדי התייעצות עם טכנאי בארץ, הצלחנו לאחר כשלוש שעות לפתור את התקלה וחזרנו לכשירות הפלגה. הזמן ומזג האוויר שהחל להתפתח הוריד את איוס מסדר היום, לאכזבת הצעירים.

 

יצאנו מזרחה,  לכיוון האי הקטן חלקי שנמצא בדרום מערב רודוס, כשהתכנון היה להגיע לפני כניסת השקע ומשבי הרוח העזים שהוא גורם. עצרנו להפסקת צהריים בת 4 שעות במפרץ הנעלם שגילינו בצד הצפוני של אמורגוס, מפרץ שאפשר להגיע אליו רק בסירה. הרעש שיצרנו כשהגענו לעומת השקט כשיצאנו מדבר בפני עצמו. כולם הורידו הילוך ונכנסו לזון של שלווה.

לקראת ערב יצאנו להפלגת לילה שהביאה אותנו בבוקר למפרץ הגדול והמוגן של חלקי – אי קטן ומסביר פנים, בו קיבלנו את השבת. מזג האוויר היכה בלילה ברוחות חזקות במיוחד, שוב מזל שיש לנו עוגנים איכותיים.

 

 

תחנה אחרונה – רודוס

 

בבוקר הרוח ירדה קצת ויצאנו בהפלגה לכיוון המרינה החדשה של רודוס. התחנה האחרונה לפני היציאה הביתה. הקפנו את רודוס בפרפר כאשר המפרשים פרושים לשני צדי הסירה והרוח דוחפת אותנו מסביב לראש רודוס עד ליעד, תענוג צרוף.

 

שני לילות במרינה של רודוס, החלפת מצבר תקול, הצטיידות באוכל, מים ודלק, הסדרת הניירת במשרדי המשטרה הימית ויצאנו לארץ.

 

 

שוב שלושה ימים של ניתוק וכניסה פנימה תוך שמירה על שגרת ההפלגה. ההפרעות היחידות לרציפות ההפלגה היו עצירות להעלאת הדגים שנתפסו (10 במספר) אל הסירה.

 

כשעה לפני המועד המתוכנן נכנסנו בנחת למרינה הרצליה. שיחת הסיכום הקרינה חוזק ותחושת מסוגלות.

 

שתי הסירות יצאו וחזרו ותיפקדו בצורה מיטבית. ייצגנו את את מדינת ישראל, את עמותת אתגרים ואת עצמנו בכבוד. עזרנו לעצמנו ועזרנו לאחרים.

 

לסיכום, לאחר שנות הקורונה והפלגת הסרת החלודה של 2021, חזרנו לכשירות מלאה עם יכולת להפליג אל האופק ומעבר לו.

הספינה שטה הינה קהילה שיקומית בניהול עצמי, המופעלת בשיתוף משרד הביטחון, המיועדת לנפגעי פוסט טראומה (PTSD- Post Traumatic Stress Disorder), אשר חוו במהלך השירות הצבאי אירוע טראומטי משמעותי. יואב בן-דוד הוא מנהל התוכנית.